קנדה
Radstock Bay, Devon Island
מפרץ רדסטוק, אי דבון: מסע אל האי הבלתי מיושב הגדול ביותר על פני כדור הארץ
מפרץ רדסטוק חודר אל החוף הדרומי של אי דבון בארכיפלג הארקטי של קנדה, ומספק אחד מהמעגנים המוגנים הבודדים על האי הבלתי מיושב הגדול ביותר בעולם. אי דבון — בשטח של כ-55,000 קילומטרים רבועים, גדול יותר משוויץ — אינו תומך באף יישוב אנושי קבוע, הבחנה שהופכת לפחות מפתיעה ויותר מובנת ברגע שאתה מביט בנוף שלו: מדבר קוטבי רחב שבו כיפות קרח, מישורי חצץ צחיחים, וסלעים שבורים מתפרסים עד האופק, שנראה כאילו שייך לכוכב לכת אחר. נאס"א השתמשה באי דבון כאתר אנלוגי למאדים בדיוק מסיבה זו, מאמנת אסטרונאוטים ובודקת ציוד על שטח שמדמה את פני השטח של כוכב הלכת האדום בצורה קרובה יותר מאשר בכל מקום אחר על פני כדור הארץ.
הגישה למפרץ רדסטוק חושפת את האופי הגיאולוגי של האי דבון בבירור חד. החוף הדרומי של האי מציע סדרה של חופים מוגבהים — קווי חוף עתיקים שהועלו גבוה מעל פני הים הנוכחיים בעקבות התחדשות לאחר עידן הקרח — אשר יוצרים נוף מדורג של טרסות חצץ המתעדות את עליית האי האיטית מהים מאז עידן הקרח האחרון. המפרץ עצמו מציע הגנה יחסית מהזרמים והקרח של מצר לנקסטר, אחד מהדרכים הראשיות של המעבר הצפון-מערבי, אשר משמעותו ההיסטורית כנתיב המבוקש ביותר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט מעניקה לכל עגינה לאורך אורכו איכות של תהודה היסטורית. הצוקים המקיפים את המפרץ מציגים רצפי סלעים משקעיים המשתרעים על פני מאות מיליוני שנים, המאובנים שלהם — כולל שוניות אלמוגים עתיקות שנוצרו כאשר האי דבון היה ממוקם באזורים טרופיים — מספקים אחת מהדוגמאות הדרמטיות ביותר בגיאולוגיה לכך שהגיאוגרפיה היא זמנית והאקלים הוא משתנה.
האקולוגיה של מדבר הקוטב באי דוון, אף שהיא נראית ריקה למראית עין, תומכת בחיים שהסתגלו לתנאים של קיצוניות יוצאת דופן. פרחי הפופיה הארקטית פורחים בחללים מוגנים, על עלי הכותרת הצהובים שלהם לעקוב אחרי השמש דרך הקשת הארקטית הנמוכה כדי למקסם את ההזדמנויות הפוטוסינתטיות במהלך הקיץ הקצר. הסקסיפראג' הסגול, הפרח הראשון שפורח באביב הארקטי, נאחז בסדקים סלעיים שבהם המסת שלג מספקת פULSE קצר של לחות. אוקס המוסק, אותם Survivors מעידן הקרח, שצורתם השעירה והתנהגותם ההגנתית הקהילתית נראות כאילו שייכות לפלייסטוקן ולא להווה, שומרים על עדרים קטנים באדמות המרעה המוגבלות של אי דוון. הארנבות הארקטיות — גדולות יותר מאחיותיהן הממוזגות, עם פרווה לבנה שמספקת הסוואה כנגד השלג שנשאר עד הקיץ — מתאספות בקבוצות שיכולות להגיע לעשרות, יוצרות אחת מהתצוגות החיות המאפיינות ביותר של הארקטי הגבוה.
מכתש האוטון, הממוקם בפנימיית האי דוון, מוסיף ממד של מדע פלנטרי שמבחין את האי מיעדים ארקטיים אחרים. מכתש זה, ברוחב של עשרים ושלושה קילומטרים, נוצר לפני כשלושים ותשע מיליון שנה בעקבות פגיעת אסטרואיד, ונחקר על ידי מדענים השואפים להבין את דינמיקת הפגיעות, את הקולוניזציה הביולוגית של סביבות קיצוניות, ואת הפוטנציאל לתהליכים דומים על מאדים. פרויקט האוטון-מאדים השתמש במכתש ובסביבתו כשטח אימונים למשימות מאדים עתידיות, תוך כדי בדיקת מודולי מגורים, רוברות ומערכות תמיכה בחיים בתנאים שבהם האוויר הדליל, הקור הקיצוני והנוף השומם מספקים את ההקבלה הקרובה ביותר לפני השטח של מאדים.
לספינות מחקר שעוברות דרך מפרץ לנקאסטר — הכניסה המזרחית העיקרית למעבר הצפון-מערבי — מפרץ רדסטוק מציע הן אתר נחיתה של עניין מדעי אמיתי והן רגע של התבוננות על משמעות הריקות. חוסר התושבים האנושיים באי דווין אינו טעות אלא הצהרה על התנאים הנדרשים לקיום חיים אנושיים — תנאים שהולכים ומצטמצמים ככל שמתקדמים צפונה דרך הארכיפלג הארקטי. מפגשי חיות הבר כאן, אם כי פחות מרוכזים מאשר באתרים ארקטיים מסוימים, נושאים איכות של אותנטיות שנובעת מהתבוננות במינים בתנאים פראיים באמת: האוקס המוסק שמביט בך מעבר למישורי החצץ מעולם לא ראה תחנת האכלה, הגירפלקון שמצוד מהצוק מעל מעולם לא שוקם. מפרץ רדסטוק מפשט את המסע ליסודותיו — אתה, הארקטי, וההבנה שהאי הזה אינו ריק אלא מלא בסוג של משמעות שדורשת שקט ותשומת לב כדי להבחין.